הגדרת הצמצם שולטת בכמות האור הנכנסת למצלמה מהעדשה. הוא מוגדר במונחים של ערך עצירת f, שלעתים יכול להיות מנוגד לאינטואיציה, מכיוון ששטח הפתיחה גדל ככל שעצירת ה- f פוחתת.

ערך f-stop נמוך/צמצם רחב = עומק רדוד של שדה

ערך עצירת f גבוה/צמצם צר = עומק שדה גדול

הדוגמה ממחישה כיצד עומק השדה מושפע מערך ה-f-stop. הקו הכחול מציין את נקודת המיקוד.

ערך f-stop גבוה מאפשר לקבל מרחק ארוך יותר שבו לוחית הרישוי נמצאת בפוקוס. תנאי אור טובים חשובים לחשיפה מספקת. אם תנאי התאורה אינם מספיקים, זמן החשיפה צריך להיות ארוך יותר, מה שמגדיל שוב את הסיכון לקבל תמונות מטושטשות.

ערך f-stop נמוך מפחית את אזור המיקוד ובכך את האזור המשמש לזיהוי, אך מתאים לתנאים עם אור נמוך. אם ניתן להבטיח כי כלי רכב עוברים את אזור המיקוד במהירות נמוכה, ערך עצירה נמוך מתאים להכרה עקבית.

תריס של מצלמה קובע מתי חיישן המצלמה פתוח או סגור עבור אור נכנס מעדשת המצלמה. מהירות התריס מתייחסת למשך הזמן שבו התריס פתוח ואור יכול להיכנס למצלמה. מהירות התריס וזמן החשיפה מתייחסים לאותו מושג, ומהירות תריס מהירה יותר פירושה זמן חשיפה קצר יותר.

טשטוש תנועה אינו רצוי לצורך זיהוי לוחיות רישוי ומעקב. בהזדמנויות רבות כלי רכב נמצאים בתנועה בעוד לוחיות רישוי מזוהים מה שהופך מהירות תריס נכונה גורם חשוב. כלל האצבע הוא לשמור על מהירות התריס גבוהה מספיק כדי למנוע טשטוש תנועה, אך לא גבוהה מדי מכיוון שהדבר עלול לגרום לתמונות שלא נחשפו בהתאם לאור ולצמצם.

מהירות ה-ISO קובעת את רגישות המצלמה לאור הנכנס. בדומה למהירות התריס, הוא גם מתאם 1:1 עם מידת החשיפה עולה או יורדת. עם זאת, בניגוד למהירות הצמצם והתריס, מהירות ISO נמוכה יותר היא בדרך כלל רצויה, שכן מהירויות ISO גבוהות מגדילות באופן דרמטי את רעש התמונה. כתוצאה מכך, מהירות ה-ISO בדרך כלל גדלה רק מהערך המינימלי שלה אם איכות התמונה הרצויה אינה ניתנת להשגה על ידי שינוי הגדרות מהירות הצמצם והתריס בלבד.

תמונה במהירות ISO נמוכה לעומת תמונה במהירות ISO גבוהה

מהירויות ISO נפוצות כוללות 100, 200, 400 ו- 800, אם כי מצלמות רבות מאפשרות גם ערכים נמוכים או גבוהים יותר. עם דיגיטלי יחיד עדשה רפלקס (DSLR) מצלמות, מגוון של 50-800 (או גבוה יותר) הוא לעתים קרובות מקובל.